פאנקיסט=חייל

סקירה מאת ר', מכותבי הפנזין, אוקטובר 2007

את התקופה שסבבה את ההוצאה של הפמפלט הזה בילינו ח' ואני במיאוס. שנה לפני, בערך. אני הייתי יוצא תנועה סוציאל דמוקרטית ("קבוצות הבחירה") וחייל קרבי מהמחורבנים שראתה יחידת הנח"ל, שלא השכיל לעמוד על דעתו מבעוד מועד. אחרי שנת ייסורים וכשל מעדתי דרך ההליכים המקובלים בהימלטות, משאיר מאחור את הצבא המקולל ובתקווה גם את מי שהייתי אז – ערימה של בשר לבן כרוך במדים – ובדעות שאז הכרתי בהן כ"רפורמיסטיות", אל עבר עתיד מבטיח, מחכה להתפקדות אל שורות שותפי למסקנות שהתגבשו אצלי מזה זמן רב – פעולה נמשכת, מפוכחת, חדורה בהבנה של הדברים החודרים מבעד לתעמולות הריק, מעבר למסכי הרמייה המכוונת של שעבוד חברת האדם – השמדת המדינה. ובשבוע אחד יפהפה של שחרור צעדתי אל עבר החופש והחלטתי לעבור לירושלים בעקבות נערה שזרקה אותי שבוע לפני המעבר עצמו.

ח' היה סרבן גיוס ואנרכיסט בהגדרה אישית, מהמנסחים של מכתב השמיניסטים השני, של 2001, והחברות שלנו התעצבה מתוך שורות של מעגלים חברתיים שהתנגשו באותה תקופה. הוא היה שם ביום שחזרתי מהקב"ן ששיחרר אותי, עוד עם הנשק, שלא הצלחתי אף פעם לייצב כראוי על מוטת הגוף שלי והיכה אותי בברכיים בצעדים רבים מתוך הפסיעות הגמלוניות שלי, והוא צחק עלי בלב.

את העניין הזה כתבנו אחרי שפקעו דברים. לפני הפרסום חווינו שעות של שוטטות בירושלים במהלך לילות של שעמום, מגורים בכל מקום שיכולנו לגרד לעצמנו, ובעיקר חוסר עניין גובר ברצונותיו ודעותיו של העולם החיצון, בין אם אלו השותפים של ח', שהתפלשתי בחדר שלו לתקופת זמן בלתי ידועה ללא כל התחשבות ברצונות שלהם, ובין אם אלו כל האקטיביסטים, האנרכיסטים וכל מה שנקרא "פעילים רדיקלים" של העולם הזה, פאנקיסטים, מרקסיסטים, חברים קרובים.

את הרצון המבולבל שלי בחבירה למיני פעולות אקטיביסטיות לביעור הכיבוש כצעד ראשון לחיסול מוסדות המדינה הדכאניים בארץ ובעולם החליפה לאט-לאט תפיסה מרירה ומטיפנית שניפתה מעלי ומעל ח' כל זכר לאיזושהי סלחנות לפעולות של הכביכול-קולגות שלנו בענייני התעמולה והפעולה האנרכיסטית.

ח' היה שותף פעיל, בעיקר בינו ובין עצמו, ברישום קדחתני של מיני מסקנות על שיטות הפעולה העלובות של התנועה האנרכיסטית – הלא קיימת כאן, לטענתו – לצד שותפות בתרגומים של הגות אנרכיסטית ("חדוות המהפכה" של קן נאב) וכתיבה של מניפסטים ("שתי מדינות לשני עמים – שתי מדינות יותר מדי!", "ביקורת אנרכו-קומוניסטית של אוטונרכיזם").

חודשים לאחר מכן ח' רצה להמשיך בתרגומים שלו, ובניסיון להקים הוצאה אנרכיסטית חדשה בשם "אין מזל בחיים" (הבנה מתוך עולמו של אנרכו-קומוניסט מוצהר כמו ח', וגם אמת חד משמעית, בתכלס) שלח אימייל מנוסח ברשמיות לנוגעים פוטנציאליים בדבר:

"המטרה שלי ב'אין מזל בחיים', בניגוד ל'הוצאתצירופימקרים' האנרכיסטית גם היא, אינה רק לעודד שיח רדיקלי בישראל. פרסומים רדיקליים מעניינים קיימים פה ושם (גם אם במידה בלתי מספקת) ואפילו יוצאים בהוצאות מסחריות כמו בבל, רסלינג וידיעות אחרונות, ומופצים בחנויות הספרים. המטרה שלי היא ליצור תנועה אנרכיסטית בארץ. כזאת שבניגוד לאקטיביזם הישראלי כיום תתנגד לפעילות לוביסטית, לעמותות המתפקדות על תרומות מגורמים ממשלתיים ומעסיקות פעילים בשכר, שתחשוד בחרם צרכני ובפתרונות אישיים של סגנון חיים לבעיות שמקורן במוסדות השליטים, ושתבקר באופן עקבי את הלאומיות הפלסטינית והישראלית; שתתמקד, לעומת זאת, בפעולה ישירה אמיתית ולא בתעמולה צבעונית ומעצרי סרק של פעילים, ותחפש שדות פעילות בעלי פוטנציאל המוני ומהפכני (אלה לא צריכות להיות מילים גסות עבור אנרכיסטים).

"כמובן, פרסום מאמרים לא יוביל בעצמו לתנועה כזאת, יש צורך להקים ארגונים שזו תהיה מטרתם. אבל בינתיים יש מעט אנרכיסטים בארץ הרואים צורך בארגונים אנרכיסטים קוהרנטיים (מאבק אחד הוא אכן ארגון אנרכיסטי קוהרנטי, אבל אין בו אף אחת מן התכונות שבהן תיארתי הרגע תנועה אנרכיסטית כפי שהיא צריכה להיות לדעתי). לא הייתי אומר שהסיבה לכך היא גישה אנטי-ארגונית, אלא גישה סלחנית מדי לשמאל, המתבטאת באנרכיסטים רבים המצביעים לחד"ש. כמו כן יש זלזול רב של אנרכיסטים לרעיון של מהפכה עולמית, או אפילו קיומה של חברה ללא מדינה, שנובע בחלקו מחוסר הכרה של ההיסטוריה האנרכיסטית ושל מאבקים רדיקליים בעולם. לכן, יש צורך מיידי בפרסום מאמרים התוקפים דוגמות שמאלניות, מתארים ומנתחים מאבקים שמהם ניתן לשאוב השראה ומציגים את התיאוריה האנרכיסטית תוך התייחסויות למציאות העכשווית".

היו הרבה דיבורים אז על תנועה אנרכיסטית, שהתבססו על השטנה שרחשה בנו נגד כולם, נגד הכל ובעיקר בעד עצמנו. תחושת הבדידות הכללית חברה לתחושת הניכור מכל מי שנמצא שם ומפשפש במעשים שהסכמנו שהם שאריות שמאלניות. בד בבד, אנחנו המשכנו לשרוף כל מיני רכיבים טבעוניים על כיריים מעופשות.

את "פאנקיסט=חייל" התחלתי לכתוב מאחורי דלפק השירות שלי במהלך משמרות הלילה ברשת Yellow. מחסור במגורי קבע, בדידות וזלזול בלתי מתנצל ופטרוני מצד מקורבים וחוגים שבהם דידינו, לא מקולחים במיוחד, נראים כמו ערימות סחי, ממושקפים ואכולי פטפטת נבואית וקריאות זעם ושמד בלתי תלויות בכל גורם חיצון, דחפו אותי להתחיל לכתוב איזו טענה כועסת שהתרוצצה אצלי זמן רב.

גם את הרשימה הזאת התחלתי כדי להוכיח לנערה האחרונה שלא רצתה אותי שהיא טועה, כמו קודמותיה, וכמו מקבילותיה העתידיות, בחוסר ההערכה שלה כלפי.

מתוך מריבות אינספור עם מקורבים וטענות נגדי על חוסר יכולת לנסח טענה ברורה, קריאה והתנגדות לרשימות של אנרכיסטים שיצאו מהתלם המרכזי (כמו חכים ביי, או אבי פיטשון המקומי), שברים של "הגות פוסט-אנרכיסטית" ובעיקר ניסיון באיסוף של כל דבר שאינו שייך להלך הרוח האקטיביסטי המרכזי המתועב, צמחו עמודים של טענות שניסו לבלוע בקרבן כמה שיותר היקף בטענה מוחצת כנגד כל, כריכה מאוחדת נגד האויבים, נגד המכרים, וניסוח מחודש של מטרות האנרכיסט, משנה שמעל עולם החומר, קריאה שתהיה מעבר למלומדת, אמוציונלית, מתנערת מכל מיני שגיאות עבר, מתלהמת ובעיקר מוגזמת בצורה חסרת שיעור ביומרה שבהקפה וצדקת דרכה.

כשהראיתי את זה ל-ח', עלתה בו ההחלטה לרשום את מה שנודע בחוגנו המצומצם כראשי פרקים לספר העתידי שלו – רשימה המקיפה, מה שהוא נהג לכנות "המפתח", לעתים. "יום אחד אני אמצא את המפתח, אני אבין איך הכל משתלב", הוא אמר לי פעם באוטובוס לאיפשהו, וצחקנו.

מתוך שעות על גבי שעות של קריאה בחומרי עיון רלוונטיים, שהיתה העיסוק המרכזי בחייו, איסוף פרטים בארכיבים של הראש, ח' כתב חיבור שלא נפל בהחלטיות וברדוקציה שלו מזה שלי, ובו הוא רושם שלב אחר שלב על כל שיטות הפעולה וההתמודדות עם החברה הקפיטליסטית, "חברת המחזה", מוסד המדינה ושאר כינויי גנאי לאויב המשותף, וניתץ אותן בקלות דעת תוך חשיפת אי היכולת שלהן לשמש איזשהו גורם שינוי פרקטי במתווה הקיים.

האזכורים שם על סקוואטים, הפגנות בשטחים, הפגנות, שביתות, אנרכו-סינדיקליסטים, הקרבה עצמית, פעולה ישירה ועוד אינספור אנקדוטות זוכים להתעללויות קצרות והפרכות כלאחר יד, בתוספת מעט הצעות לעתיד, בעיקר מתוך הריסות כל מה שנוכח במאבקים שכנגד כיום. הוא מסיים את מאמרו בהצהרה הבאה: "לגבי טרור אני אמביוולנטי. אז קדימה, עולם אחר הוא אפשרי!".

רשמנו לכל העניין הקדמה עמוסת זחיחות, על החיוב שבקריאה כוללת של שני החיבורים שנחים יחד במסגרת המנשר, על מטרת העל: שינוי תפיסת האקטיביזם בארץ ובעולם. לכל זה קראנו "פאנקיסט=חייל" (פש"ח), על חשבון אמרות רלטיביסטיות ועל חשבון פאנקיסטים – המשלב הנמוך ביותר בסקאלת הפעיל הפוליטי. פרקטיקה ותיאוריה – הוא הראש, אני הלב.

הכל נערך ביד קשה על ידי איתמר ב"ז, שמכנה עצמו "הוצאת ראשכלב", ושוחרר לאוויר העולם. ידענו עד כמה כל העניין ראוי ללגלוג, לפקפוק, להכרה בנסיבתיות, עד כמה יש כאן פרובינציאליות הזועקת מן המעשה, אבל נכון לאותם ימים לא נראה היה שיש ברירה אחרת.

למרות עילום השם המכוון שבו נקטנו, שאפילו עבד לתקופה מסוימת ובמקרים אחדים – כדוגמת ישיבה אחת של שמאלנים מצועפים ומדושנים שהעבירו ביקורת מתנשאת וזרקנית על הכתוב בנוכחותנו – התועלת הגדולה שצמחה לנו מן ההוצאה היא כמה קריאות מעודדות ומתרשמות מאנשים קרובים ורחוקים, צרכני פנזינים ופעילים פוליטיים מסוימים, שהוקסמו מכך שמישהו טרח לרשום כל כך הרבה. ואפילו השתאות מצד הנערה שניסיתי להרשים, ומחברות שלה.

מעבר ליצירת כמה חוגים חברתיים חדשים לתקופה קצרה, קצת סיפוק עצמי מההצלחה שבהוצאה סוף-סוף, לאחר חודשים של עבודה, שהיתה בסך הכל גרסה פשטנית לשורשים שאז האמנו שיש בהם לנטוע הלך רוח חדש באנרכיסטים בארץ, לא צמחה שום תועלת נוספת מן הכתוב, ועל בסיסו לא צמחה התנועה האנרכיסטית המחודשת.

כיום ח' ואני מתראים לעתים רחוקות. אנחנו כבר לא עומדים מאחורי מה שכתבנו אז. ח' ממשיך לקרוא, ובפעם האחרונה שדיברנו על דבר מה שקשור לעניינים כאלה הוא התחיל לשטוח בפני כל מני מסקנות חדשות, הסותרות את ההבנות הקודמות שלו. בשאר הזמן הוא עובד כרגע על זיקוק DXM. אני חושב שהוא עדיין מתכנן לכתוב את הספר שלו, יום אחד.

אני ביליתי מאז את זמני בהסתובבות בשורות הפאנק, פחות או יותר, ואיבוד עניין.
ככה זה.

פנזינים קשורים

דה הויד
ילדות עשוקה
כלב ציוני
מדריך גונזו לקב"ניסט הצעיר
מדריך גונזו לפנזינאי הצעיר
מדריך גונזו להיפופוטמיסט הסקרן
מה זה קפיטליזם ולמה אנרכיסטים שונאים אותו
הקורמורן
Essence
MFM

אינדקס

פאנקיסט=חייל

הוצאת ראשכלב
נובמבר 2005
עותקים: 420
32 עמודים
A5

משתתפים: ח', ר'.

תוכן: מאמר א', מאמר ב', הקדמה.

פרגמנט: "בכל מה שנוגע להסתייגויות ולדיסקליימרים תהיה הקדמה זו חסרה. מטרתו של הפמפלט שאתה, הצרכן, אוחז כרגע בידך, היא אחת: שינוי תפיסת האקטיביזם בארץ ובעולם. כרורכים כאן שני חיבורים המשלימים אמירה אחת על דרכי הפעולה למיטוט השיטה העולמית ולשחרור חומרי ומנטלי של המשתתפים בה. הראשון שבהם, מאמר א', הוא ביקורת על טקטיקות היסטוריות ונוכחיות לשינוי חברתי. מאמר ב' בוחן את שלל התיאוריות החברתיות העומדות מאחורי הפעולות והאבחנות בקשת המגדירה עצמה מהפכנית. את המסמך יש לקרוא במלואו, אחרת לא יובן כלל.
"לאלו שמאסו בדלות החומר בכל הנוגע לעיצוב חייהם: אף אחד לא יהיה חופשי עד שאתה תהיה חופשי" (עמ' 3).

הורדות

"פאנקיסט=חייל" בפורמט pdf

=

חזרה לעמוד הראשי של ארכיון הפנזינים