בלנדר

סקירה מאת איתמר ב"ז, "העיר", פברואר 2006

כל כמה חודשים קמים בארץ כמה אנשים – ולצורך העניין לא משנה אם הם בוגרי אקדמיה או ילדים בני 15 – ומחליטים שמה שצריך כאן זה עיתון קומיקס. אחת אחרי השנייה היוזמות הללו קמות ונופלות (מיזמים קיקיוניים במיוחד לא נכללים כאן מפאת קוצר היריעה): "הבועה" מתחילת שנות התשעים (נא לא להתבלבל עם מגזין "הבועה" של אגודת הקריקטוריסטים, שיצא בשנים האחרונות והיה כישלון מצלצל מסוג אחר לגמרי); "MAD הישראלי" מ-1995 (בעריכת רותו מודן וירמי פינקוס); פרויקט "A4" הפלורליסטי עד כאב, שאמנם לא היה בדיוק מגזין אבל עדיין הצליח ליצור כמה וכמה אינטריגות בין מאיירים (היו שמועות שאחד המייסדים לקח לכיסו כספי תרומות שנשלחו ליוצרים שהיו באותה העת בגיל תיכון); והפקות מושקעות שמטרתן המוצהרת היא לספק פרנסה לכותביהם, כמו למשל מגזין הכרומו הצבעוני "המקק", שהיה מפגן יקר וראוותני של בזבוז משאבים לטובת פריימים משעממים, שטחי פרסום ריקים, שתיקות אמוציונליות ואפס עלילה (אני לא מדבר כרגע על פנזינים עצמאיים כמו "AM" ו"Plan B", או עצמאיים למחצה כמו "סטיות של פינגווינים". פנזינים מתקיימים במעגלים שונים בתכלית ובעלויות כמעט אפסיות).

אחד אחרי השני המיזמים הכלכליים הללו התרסקו, אבל לקהל הקוראים לא כאב הלב, ובצדק. האוונגליסטים של הקומיקס ניסו לחנך את הקהל הישראלי לצרוך קומיקס כמדיום שיכול להכיל כל עלילה, סגנון ציור, מוסר השכל או אווירה (הדוגמה שהם בדרך כלל הציגו היא "מאוס" של ארט ספיגלמן – קומיקס שואה שזכה בפוליצר), אבל גמרו עם מוצרים שנראו אקלקטיים כמו תערוכת סיום שנה במגמה לעיצוב גראפי. הם הוציאו לקומיקס שם של דבר מגניב, אבל בדרך שכחו שמדובר במדיום ככל המדיומים, ושבדיוק כמו בספרות (או פיסול, או עיתונות), 90% מהקומיקס שנוצר בעולם הוא זבל. ובאשר לעיתוני הקומיקס הישראליים, פה ושם היו הברקות (דודו גבע, "תקציר מגילת איכה", רליס מס' 19 בפרויקט "A4"), אבל הרוב היה במקרה הטוב אסתטי אך דל תוכן, או במקרה הגרוע לא אסתטי ועם תוכן מביך. ועדיין, אחת לתקופה קמים כמה אנשים ומחליטים שישראל צריכה עיתון קומיקס, ושצריך לחנך את הקהל לצרוך קומיקס.

על הרקע הקודר הנ"ל התכנסו שישה בוגרי בצלאל (קובי ברחד, דניאל גולדשטיין, יובל טוך, ערן מנדל, ינאי פרי וליאב צברי) ואחד בוגר שנקר (גלעד סליקטר) והקימו את "בלנדר", מגזין קומיקס חודשי בצבע מלא. בינתיים יצא גיליון אחד, גליון ינואר (שהגיע לחנויות כבר בסוף דצמבר), אבל העבודה על הגיליון השני, שייצא בפברואר, כבר הסתיימה.

אין שום סיבה לפקפק ביושר האמנותי של אנשי "בלנדר": כולם מוכשרים, כולם באו מאהבת המדיום, רובם התחנכו על ברכיו של מישל קישקה ואף אחד מהם לא הגיע בשביל הכסף (המגזין נמכר ב-9 שקלים, כמעט מחיר עלות). "בלנדר" הוא מגזין שקורן מאהבה לקומיקס באשר הוא קומיקס, אבל עדיין לא מצליח לשבור את קללת חוברות הקומיקס האנתולוגיות בעברית. זה נראה כאילו אין ל"בלנדר" עורך, אף שקיימים שניים כאלה (גולדשטיין וצברי): הקומיקסאים כותבים לעצמם את העלילות (במקום לשתף פעולה עם כותבי עלילות שאינם ציירים), וכל יוצר מקבל באופן אוטומטי שני עמודים, בלי קשר לאופי ולמורכבות הסיפור שהוא מעוניין להעביר. התוצאה אקלקטית באופן קיצוני: איורי פוטושופ נקיים, עגולים וחסרי מלים שנראים כמו תרגיל בלימודי עיצוב גראפי (מנדל, ברחד) לצד איורים עדינים בעפרונות צבעוניים (טוך); קומיקס פשוט סטייל "ארצ'י" פוגש את גימנסיה הרצליה ("בוקי" של צברי) לצד ייסורי פרנויה וסטריפים אלימים על צוקרמן שר האוצר שעושה לאשתו "רפורמה" על הפנים (גולדשטיין); וסיפור מערכת היחסים העדינה והנוגעת ללב בין אדם בודד לצעיף שלו (סליקטר) לצד הכלאה של איורים סטייל אסתטיקה של כיעור עם מאסות של טקסט בלתי ערוך על סיפורים מוזרים מרחבי העולם (פרי).

הנה מסקנה נוראית: פלורליזם זה חרא, ועריכה פלורליסטית היא חרא בן כמה ימים. ועוד אחת: לפחות בכל הנוגע לאמנות, גם שוויון זה לא משהו. במקרה של "בלנדר" זה מתבטא בכך שאין שם אף אחד שיגיד שקומיקס אחד חשוב יותר ממשנהו ולכן זכאי לארבעה עמודים שיבואו על חשבון קומיקס אחר (וכך אנחנו מקבלים עמוד אחד שבו נדחסים לא פחות מ-28 פריימים, בקומיקס של ברחד בגיליון השני), או שקומיקס כלשהו בכלל גרוע מכדי להתפרסם.

לעתים קרובות אנשים כל כך משתוקקים להיות חלק מפרויקט רב משתתפים, שהם מוכנים לוותר על הזהות שלהם. לא נראה שמישהו ב"בלנדר" צינזר את עצמו בשביל ליישר קו עם חבריו, אבל השוני בין החומרים כל כך גדול ש"בלנדר" לא מצליח לעצב לעצמו זהות כלשהי, בדיוק כמו "המקק" ו"MAD הישראלי" לפניו, ולכן כמגזין ערכו אינו עולה על סך חלקיו.

האם "בלנדר" נכשל כמו קודמיו? ברור שלא. כמה מאנשי "בלנדר" הוציאו לאחרונה בגפם ובהוצאה עצמית חוברות קומיקס מוצלחות בכל קנה מידה (טוך הוציא בקיץ ספר בשם "Chicken Wings", גולדשטיין הוציא את "ארץ זבת" ועוד כמה חוברות, סליקטר הוציא גם כמה דברים), ולמרות כל מגרעותיו, "בלנדר" עדיין יותר מוצלח מרוב כותרי הקומיקס המקומיים הזמינים בארץ, גם כאלה שיצאו בהוצאות ממוסדות.

כבר שנתיים אומרים לנו שעולם הקומיקס המקומי נמצא בפריחה חסרת תקדים מבחינת איכות וכמות, אבל המציאות דומה יותר לארה"ב של סוף שנות הארבעים: הרבה אנשים חרמנים שחזרו מחו"ל ואחראים למספר חסר תקדים של תינוקות שמחרבנים בחיתול שלהם. אולי עוד 15 שנה מישהו מהם ישרוף את צו הגיוס שלו, אבל אולי לא (למתקשים: זוהי אלגוריה דקה על מלחמת העולם השנייה ועל הבייבי בומרס). בכל מקרה, כרגע שווה לעקוב אחרי האנשים של "בלנדר", ואם להיות מדויק אז במיוחד אחרי גולדשטיין.

דצמבר 2006: אחרי 12 גליונות נסגר "בלנדר". הסיבה הרשמית: המימון שהתקבל ממפעל הפיס אזל. כמה מיוצריו המשיכו לירחון החינמי והדקיק "הצופר", שבו הוקצנו הבעיות שתוארו לעיל.

2008: "הצופר" נאסף גם הוא אל אבותיו, אך המותג "בלנדר קומיקס" זכה לתחייה מעל דפי "מעריב", כמדור סטריפים שבועי בקונטרס התשבצים, בכיכובם של יוצאי החבורה.

***

בין החודשים מרץ ודצמבר 2006 הספיקו חברי "בלנדר" לזכות בתקצוב ממפעל הפיס ולפרסם עשרה גיליונות נוספים על השניים שעליהם נכתב לעיל. להלן סקירה

מאת אמיר מנשהוף, ינואר 2008

שנה שלמה של קומיקס חודשי בצבע מלא סיפקו המצברים המזמזמים של חברי "בלנדר" לפני שהשתקעו סופית בין עמודי "הצופר" ומוספי העיתונים המסחריים. אבל איזה קומיקס בדיוק היה זה? ב"בלנדר" היה כישרון גרפי בשפע, אבל האמת המעט מצערת היא שהפוטנציאל המרשים של חבריו לא מימש עצמו באופן משמעותי במרוצת 12 חודשי פעילותו.

יוצא מן הכלל הוא גיליון מס' 9, שהוגדר כספיישל שנות השמונים, ובו התארחו אמנים רבים (זאב אנגלמאיר, אורי פינק, מישל קישקה, עומר הופמן, גיא מורד, נעם נדב, עפרה עמית, מירב שאול והילית שפר), שעבודותיהם התפרשו על פני 36 עמודים, במקום 16 העמודים הקבועים בגליונות האחרים. בהתחשב בעובדה שהחל מגיליון זה הוזרם למערכת הירחון תקציב מטעם מפעל הפיס, ניתן בהחלט לציין שהתמיכה הממסדית לא שינתה את רוחו של "בלנדר" – לטוב ולרע.

עושה רושם שבגיליון המיוחד הצליח נושא הגג ליצור איזו תרכובת אחידה שבלטה על רקע פערי הרמות בחומרים שהתפרסמו בגליונות שקדמו לו (בהקשר זה מעניין לבחון את "הצופר", חינמון הקומיקס שהקימו כמה מחברי "בלנדר" בתחילת 2007, שכל אחד מגליונותיו הוא גיליון נושא, אך בכל זאת סובל מאותן בעיות שמהן סבל "בלנדר" – וביתר שאת). בכל אופן, הסוגיה שאליה אני מכוון אינה השוני הסגנוני והנושאי בין כל אחד מסיפורי הקומיקס בגיליון, כפי שקרה בכל שאר הגליונות. לאורך כל 12 גליונותיו, ל"בלנדר" היתה חסרה עריכה אמיתית – כזאת שיודעת לא רק ללטש, לצחצח ולהבריק, אלא בעיקר להשליך לאשפה את מה שאינו ראוי לדפוס, או להחזיר ליוצר חומר חצי אפוי לצורך מקצה שיפורים. ניתן לשער שהיצע החומרים הרחב שעמד לרשות העורכים בבואם לערוך את גיליון 9 מרובה המשתתפים והעמודים העניק להם לראשונה אפשרות להתנסות בעריכה אמיתית.

בהשוואה לגיליון 9 ניתן להסיק כי חצי-עריכה, כמו זו שלעתים קרובות ניווטה את "בלנדר", הובילה להולדתם של גליונות שחלקים בהם מאכזבים ואחרים מבריקים. הברקות כאלה הן למשל הקומיקסים של גלעד סליקטר, שיודע אילו פרטים בקומיקס להדגיש וגם – חשוב לא פחות – על מה לוותר ומתי. בגיליון מספר 7 הוא מתאר לקוח קבוע היושב לו בפאב. אחרי כמה כוסיות, הדמות נעה בין אוטופיה מעורפלת חושים לבין תחושות חולי וייאוש. הקו היחיד שמצייר שם סליקטר הוא של דלפק הבאר. גם הרקע מיוצג על ידי כמה צללים חיוורים בלבד. וזה מספיק. שפת הגוף שהוא מחיה בה את הגיבור מפיחה רוח חיים בכל הקומיקס, וגורמת לפאב המינימליסטי להיראות כאילו הוא מכיל עולם ומלואו.

אבל קומיקסים ממין זה הם היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. ברוב המקרים, עושה רושם שבמקום לערוך באמת העדיפו עורכי "בלנדר" להצניע את חולשותיהם על ידי רקיחת יצירות החוזרות על עצמן בגרסה כלשהי מדי גיליון. וכך, במקום שכל קומיקס יהיה וריאציה עצמאית על המציאות, ב"בלנדר" כמעט כל קומיקס הוא וריאציה ממוחזרת על עצמו. דוגמה מובהקת לכך היא הסטריפ הסדרתי "צוקרמן שר האוצר" של גולדשטיין, שביסודו רעיון סאטירי קלאסי (פוליטיקאי מושחת וחוויות מחיי שגרה של שררה), אלא שבדרך כלל מבכר המחבר לפנות לכיוון של הומור גרוטסקי משהו, שבו כל סטריפ נדחף אל עבר ה"הצחקה" שבסופו. אמנם ניתן לטעון כי מדובר בשחזור הנוסחה הקלאסית של סטריפ קומיקס, אולם בניגוד לסטריפים קלאסיים דוגמת "דילברט" או "קלווין והובס", וחרף סגנון הציור הייחודי של גולדשטיין, ב"צוקרמן" יכול כל קורא, כבר מהגיליון השני, לחזות כמעט לגמרי את השתלשלות קורותיו של שר האוצר האלים, הציני והנצלן. כך מצטייר אותו צוקרמן כתפלץ טוטאלי בחליפה, שגריר של איזה רוע אבסולוטי (ולכן בלתי מציאותי). מעוקר מביקורת חברתית של ממש מדשדש צוקרמן אל המחוזות הבלתי מזיקים, שכן היום יותר מתמיד ידוע שהמעשים הנוראיים ביותר נעשים בשוויון נפש, על ידי אנשים רגילים שלא בהכרח מחטיפים לאשתם כשהיא שוכחת לרכוש עבורם ערק.

עוד ניסיון בוסרי של חברי "בלנדר" (המאפיין יוצרים צעירים בכלל) להעניק למגזין שלהם זהות רציפה התבטא במאמץ לחשוף שוב ושוב את עולמם האישי בפני הקורא. כאלה הם תמלולי הדיאלוגים שהופיעו בעמודיו הראשונים של כל גיליון כמעט. הדיאלוגים הארס פואטיים, שעוסקים בענייני המגזין עצמו ובתלאות הוצאתו אל האור, מתבררים לרוב כחסרי דמיון ונופלים לפח המוכר כל כך של טקסטים אישיים-בכוח, כאלה שאינם מבטאים דבר מלבד הרצון לומר משהו על עצמך, בלי להתעכב ולשאול האם הקורא עשוי להפיק מכך דבר מה בעל ערך. כמו שקורה עם כל מיני פרסומים שבבסיסן עומדת חבורה, משהו בהווי העשייה המשותף מבקש כל הזמן להידחף בכוח אל קדמת הבמה, במטרה להצדיק את יתר התוכן או אולי לכסות אותו מעט, מתוך איזה חוסר ביטחון מובנה ובלתי מודע.

הצורך של חברי "בלנדר" להחצין איזו חוויה אישית באה לידי ביטוי, למשל, גם במקרה פיטוריו של "בוקי" – הדמות הקבועה של ליאב צברי – בסיפור קומיקס שהופיע בגיליון השלישי: בוקי מקבל את פיטוריו בהפתעה, ואחרי שהוא משלים עם כך מגיעות שורות הסיום: בוקי שואל, "יש לך כבר מישהו במקומי?", ואילו יוצרו משיב: "די, זה לא לעניין", "אתה ממש דפוק אתה יודע? פשוט לא יכול להתמיד בכלום", "אמרתי די!".

אף שהקומיקס של "בלנדר" הוא מהסוג שנבנה באופן בלעדי על דיוק (במיוחד במובן הגרפי, אבל גם בסטריפים הקצרים), פעמים רבות נשמרה נוסחת השנינות, למרות שחסר בה המרכיב של ביטוי מקורי, מרענן. אולי בגלל מסכת ההרמות להנחתה, לכיוונה של שורת המחץ, פורסמו פעמים רבות חומרים מהסוג המקובע או הצפוי שכבר ראינו מספיק פעמים תחת ההגדרה "קומיקס ישראלי". לעתים נדמה כי דווקא כשההיבט הצורני החד מצא לו משמעות מקורית הצליחו חברי "בלנדר" לייצר את הקומיקסים המפתיעים יותר שלהם: כך עשה קובי ברחד בגיליון מס' 10, כשיצר דמות של ספק-עכבר ספק-סדאם חוסיין, שבמהלך מסיבת עיתונאים מתפרץ בהתקף ונדליסטי שמסתיים בהקאת עשרות יצורים חובשי כיסוי ראש עם סמל מגן דוד. הוא חוזר לבמת האו"ם עם מתקן גרעיני שאליו דחס את שהקיא.

כל זה ניתן אולי להסיק שבדרכה של חבורה שיוצרת חוברת קומיקס מגוונת דוגמת "בלנדר" עומדים כמה מוקשים, ונראה כי בקהילת קומיקס קטנה כמו זו הישראלית המוקשים הללו צפופים במיוחד. ובכל זאת, בהשוואה לאפשרויות העומדות בפני היוצר היחיד להפיץ יצירה בודדת, ייתכן כי הסכנה שבעבודה משותפת משתלמת בסופו של דבר, גם אם היא מרובת סיכונים. אם לא מבחינה אמנותית, אז לפחות מבחינה שיווקית. לא מפתיע, אם כך, שרוב חברי אסכולת "בלנדר" מועסקים כיום כמאיירים דווקא, שתפקידם להמחיש איזו סצינה או אמירה שמובעת בטקסט שלצד האיור, בעיתונות המסחרית. אולי זה מה שתמיד היה חסר להם: כותב שייצק תוכן באיורים הווירטואוזיים.

פנזינים קשורים

אמייזינג סטוריז
הפרנואיד

אתרים קשורים

האתר של ליאב צברי
הבלוג של דניאל גולדשטיין
האתר (הישן) של דניאל גולדשטיין
האתר של יונתן וקסמן
האתר של גלעד סליקטר
העמוד של סליקטר ב"קפה דה מרקר"
עמוד הפליקר של גלעד סליקטר
האתר של יובל טוך
הצופר

קריאת רשות

"קומיקס שייק" (נירית אנדרמן, "הארץ", 5.10.2006)
"כותבים מהקישקה" (עינת ברזילי, "מעריב", 24.6.2006)
"בלנדר" בנענע (24.11.2006)
"הקץ לקומיקס 'בלנדר'" (וואלה, 18.12.2006)

אינדקס

בלנדר, גיליון מס' 1

ינואר 2006
מס' עותקים לא ידוע
16 עמודים
16.5X23.5 ס"מ

משתתפים: דניאל גולדשטיין, ליאב צברי, גלעד סליקטר, יובל טוך, ערן מנדל, ינאי פרי, קובי ברחד.

תוכן: המלצה על הספר "שתיקת הברווז" של דודו גבע; "צוקרמן שר האוצר" (גולדשטיין); "צלילי הצמר" – על מערכת היחסים בין אדם וצעיפו (סליקטר); "הפרנואיד" (גולדשטיין); "דברים שקרו באמת" – סיפורים מוזרים מהעולם הגדול; "בלנדר נגד טנדר" – סיפור איגרוף; "עוף גוזל"; "בוקי – השנים הראשונות" (צברי).

=

בלנדר, גיליון מס' 2

פברואר 2006
מס' עותקים לא ידוע
16 עמודים
16.5X23.5 ס"מ

משתתפים: דניאל גולדשטיין, ליאב צברי, גלעד סליקטר, יובל טוך, ערן מנדל, ינאי פרי, קובי ברחד.

תוכן: המלצה על הקומיקס "Peep Show" של ג'ו מאט; "צוקרמן שר האוצר" (גולדשטיין); "צלילי הצמר" – על מערכת היחסים בין אדם וצעיפו (סליקטר); עוד פרק של "בוקי" (צברי); "חפצ" – קומיקס שבו מככבים רהיטים (טוך); "טוק טוק" – על בדידות ושיגעון; "דברים שבאמת קרו" – סיפורים מוזרים מהעולם ("רק אחרי חצי שעה שמו לב עובדי החנות לכך שיש זקנה מתה בתוך הכרוב החמוץ") בליווי איורים; "יהודי מבשל יהודי".

=

בלנדר, גיליון מס' 3

מרץ 2006
מס' עותקים לא ידוע
16 עמודים
16.5X23.5 ס"מ

משתתפים: גלעד סליקטר, דניאל גולדשטיין, ערן מנדל, ינאי פרי, יובל טוך, ליאב צברי, עומר הופמן, קובי ברחד.

תוכן: "פרידה" – דיאלוג בין בוקי ליוצרו (צברי); קומיקס על פרידה מבוקי ומבחורה (צברי); ביקורת על "Sof'Boy", ספרו של ארצ'ר פרויט; "צוקרמן שר האוצר" בצילום פרסומת (גולדשטיין); "צלילי הצמר" בבית ההורים ובשכונה (סליקטר); "הפרנואיד" מקבל שיחה מבנו השקוע בחובות וקונה לאשתו קולב שניצלים (גולדשטיין); "ים-יבשה" (מנדל); "דברים שבאמת קרו" בצירוף המדור החדש (שלא היה לו המשך) "אמא שלי אומרת"; קומיקס ובו החבאת טלוויזיות מפני גובי אגרה (טוך); "הראיון" – על פלאי עולם המניפולציות של הפסיכואנליזה (צברי); "אהבת אמת" – על אהבת חתול וצפרדע במעבדה (הופמן).

=

בלנדר, גיליון מס' 4

אפריל 2006
מס' עותקים לא ידוע
16 עמודים
16.5X23.5 ס"מ

משתתפים: גלעד סליקטר, ליאב צברי, אסיא וילנקין, ערן מנדל, דניאל גולדשטיין, קובי ברחד, יובל טוך.

תוכן: "בדוכן" – דיאלוג בין לקוח "בלנדר" למוכרו; קומיקס ובו קומיקסאים עניים אוכלים פלאפל (צברי); ביקורת על הקומיקס "Like a River" של פייר ואזם; "צוקרמן שר האוצר" מסדר לבנו ג'וב בצבא (גולדשטיין); "צלילי הצמר" ברחוב ואצל רופא השיניים (סליקטר); "אוטובוס" – קומיקס על הגועל שמעוררים שכנים לנסיעה באוטובוס (צברי); "סוויץ'" – על עלטת חדר מדרגות (וילנקין); "פח יצור" – קומיקס רובוטי (מנדל); "הפרנואיד" הוזה על עולם הפשע שעל גגות עזריאלי (גולדשטיין); קומיקס שמאניש תרופות (ברחד); קומיקס על עצותיהן של חיות שונות לאפרוח תמים.

=

בלנדר, גיליון מס' 5

מאי 2006
מס' עותקים לא ידוע
16 עמודים
16.5X23.5 ס"מ

משתתפים: דניאל גולדשטיין, מיכל גלעד, יונתן וקסמן, קובי ברחד, ליאב צברי, ערן מנדל, יובל טוך, גלעד סליקטר.

תוכן: "יונתן חוזר מהודו" – דיאלוג על הכסף הגדול שבכרטיסי ברכה; ביקורת על הקומיקס "Little Lit" של ראו ג'וניור; "צוקרמן שר האוצר" ואשתו על גבעה (גולדשטיין); "הפרנואיד" מתפטר מחברת ביטוח (גולדשטיין); "נובלס" – בת אצילים שאוכלת חומוס (גלעד); "ארמבול" – מבחר איורים בצירוף הסבריו של יונתן וקסמן, מתוך טיול בהודו; "סידורים אחרונים בביטוח לאומי" – ביורוקרטיה הורגת (ברחד); "כביסה מלוכלכת" – ראשם המעוות של השבים מהודו (צברי); "ניסוי ותהייה?" (מנדל); "מטמורפוזה וזיכרון" – על הבעות פנים, יצירה ונינט טייב (טוך).

=

בלנדר, גיליון מס' 6

יוני 2006
מס' עותקים לא ידוע
16 עמודים
16.5X23.5 ס"מ

משתתפים: דניאל גולדשטיין, ערן מנדל, גלעד סליקטר, עומר הופמן, טדי גולדנברג, ליאב צברי, קובי ברחד, יובל טוך.

תוכן: "הצעה" – הצעת עבודה תמורת בוטנים (צברי); ביקורת על הקומיקס "The Rabbi's Cat" מאת ג'ואן ספאר; "צוקרמן" והמנקה הזרה שלו (גולדשטיין); "הפרנואיד" חולה (גולדשטיין); "אהבה בימי כולירע" – סיפור אהבה בין שני ילדים ובין שתי רוחות רפאים (מנדל); "לילה ראשון בלוצרן" – כרך אפל (סליקטר); "לילה לבן" –על החיים הטובים של חתול ברשות בעליו (הופמן); "בא-בא והאמת על יוגורט" – תיאוריית קשר (גולדנברג); "מכון כושר" – צברי והמשקולות; "איך שהזמן עובר" – מוטיבים יהודיים בעלילה שואתית (ברחד).

=

בלנדר, גיליון מס' 7

יולי 2006
מס' עותקים לא ידוע
16 עמודים
16.5X23.5 ס"מ

משתתפים: דניאל גולדשטיין, גלעד סליקטר, קובי ברחד, יונתן וקסמן, ליאור קלגרד, יובל טוך, ליאב צברי.

תוכן: "צוקרמן" – על ג'וק ועל כסף (גולדשטיין); "הפרנואיד" נחשף לעולם האפל של מק'גועל (גולדשטיין); "מעגל החיים" – פאב תל אביבי ושיכוריו הקבועים (סליקטר); "נקמתו של צ'ה" (ברחד); "מיד חוזרים…" – על הקשר שבין פרסומות בטלוויזיה לאובדן שפיות (וקסמן); "ים-יבשה" – על המחזוריות שבאבולוציה (קלגרד); "גשם שחור" – בדידותו של ענן (טוך); "זמן המחשב" – העולם הממוחשב שמעבר להבנתנו (צברי).

=

בלנדר, גיליון מס' 8
אוגוסט 2006
מס' עותקים לא ידוע
16 עמודים
16.5X23.5 ס"מ

משתתפים: גלעד סליקטר, בועז קדמן, ליאב צברי, נועה ויכנסקי, יובל טוך, ערן מנדל, יונתן וקסמן, תום סיון, דניאל גולדשטיין.

תוכן: "צוקרמן" עושה קניות על חשבון משלם המסים (גולדשטיין); "אפס-אפס" –על הבוקר שאחרי (סליקטר); "הנשר נחת" (בועז קדמן); "בלי משחקים" – מדריך: איך להתחיל עם בנות (צברי); "ארכה" – על שיקוליו של מלאך המוות (ויכנסקי וסיון); "תל אביב 2006" – על תחלופת החנויות בעיר (טוך); "ברוך הבא לעולם הבא" – מנדל והפוטושופ שלו מציירים עולמות באים; "חום" – על מדיניותם של נציגי שירות טלפוניים (וקסמן).

=

בלנדר, גיליון מס' 9: ספיישל שנות השמונים

ספטמבר 2006
מס' עותקים לא ידוע
36 עמודים
16.5X23.5 ס"מ

משתתפים: קובי ברחד, דניאל גולדשטיין, יונתן וקסמן, יובל טוך, ערן מנדל, גלעד סליקטר, ליאב צברי, זאב אנגלמאיר, אורי פינק, מישל קישקה, עומר הופמן, גיא מורד, נעם נדב, עפרה עמית, מירב שאול, הילית שפר.

תוכן: "הפרנואיד" נשאב דרך חוברת קומיקס לשנות השמונים (גולדשטיין); "חברים מספרים על שנות השמונים" – כתבת תחקיר מאת אנגלמאיר; סקירה של מישל קישקה על ארבע שנים בצעירותו; "1984" – הילית שפר מאוהבת בתקליטים של אחיה הגדול; "אני שונא את שנות השמונים" – דיוויד בואי מגיח מהעבר (סליקטר); "ZABARI" – צברי פוגש במסיבה את אהובתו מבית הספר היסודי; "איך נפלו גיבורים" – סקירה חטופה של נעם נדב על מנהיגינו משנות השמונים לבושים כגיבורי על; "אסונות שנות השמונים/איידס" – התפשטותה של מגיפה (מנדל); "גיורא" – יונתן וקסמן מחזיר ממעמקי ילדותו נופים וצעצועים; מחווה נוסטלגית לקריקטוריסט הידוע בכינוי "זאב"; "מיקי (הבן של השכנים) ואני, אצלי בחדר, 1983" – מירב שאול משרטטת את משחקי ילדותה בקווים עדינים; "לאן נעלם אכילס" – יובל טוך נזכר בארנב שאבד לו ומגיע למסקנה ששנות השמונים עדיין כאן; "אסונות שנות השמונים/צ'רנוביל" – מנדל משחזר את הגורם האנושי לאסון; "מופע שנות השמונים" – אורי פינק מחזיר דמויות שכמעט שכחנו בקומיקס אפל; "בזבוז זמן" – ברחד מדביק בציור ממוחשב סמלים מפורסמים ומוצרים שירדו מזמן מהמדפים; עפרה עמית חותמת את הגיליון בסקירה של ההיסטוריה האישית שלה בצבעים חמים.

=

בלנדר, גיליון מס' 10

אוקטובר 2006
מס' עותקים לא ידוע
16 עמודים
16.5X23.5 ס"מ

משתתפים: קובי ברחד, דניאל גולדשטיין, יובל טוך, ערן מנדל, גלעד סליקטר, ליאב צברי, אורי אשי, יונתן וקסמן.

תוכן: "צוקרמן" – הסיוט הנורא של הדמות המוכרת הוא הורדה במסים (גולדשטיין); "הפרנואיד" נשבר ותורם מכספו לבנו המהמר הכפייתי (גולדשטיין); בוקי המזדקן מלמד את חברו על עקרונות הנימוס כדרך חיים (צברי); "תל" – קומיקס אסונות (מנדל); "אתא אברהים" תמונות מחיי כפר בדואי (סליקטר); "יכול להיות יותר גרוע" – אורי אשי, בעזרתו של נינו ביניאשווילי, הוגה סדרת קלפי אספנות לילדים ובהן אסונות, זוועות ושאר מעשיות; קומיקס בצבעים עזים המציג את שגעונו של סדאם חוסיין המחופש לעכבר (ברחד); "משל" – קומיקס בכיכובו של יצור קטנטן שפוגש פיה (טוך).

=

בלנדר, גיליון מס' 11

נובמבר 2006
מס' עותקים לא ידוע
16 עמודים
16.5X23.5 ס"מ

משתתפים: קובי ברחד, דניאל גולדשטיין, יונתן וקסמן, יובל טוך, ערן מנדל, גלעד סליקטר, ליאב צברי, דולה יבנה, ניר מולד.

תוכן: "צוקרמן" מתעמת עם ש"ג מנומס (גולדשטיין); "פרוטוקול" – ישיבת מערכת נואשת של מגזין קומיקס עצמאי (צברי); "יום שלישי" – קומיקס מעודן ובו שני ילדים מטפסים על עץ (סליקטר); "הפרנואיד" משתכנע על ידי מיסיונר מעולם אחר (גולדשטיין); "כשאני רואה בן אדם מתחשק לי לשבור לו את הפרצוף" – קומיקס אפל על אירוח ועל הכיף שבאלימות (טוך); "ג'לטין בפלורנטין" – ניר מולד ויונתן וקסמן יוצרים בחור צעיר שמגיע לעיר הגדולה בליווי מדוזה חצופה; "הליקוי" – קומיקס פארודי על הליקון או על שירה בכלל; "יום המזל" – נזירים ומוות (מנדל).

=

בלנדר, גיליון מס' 12

דצמבר 2006
מס' עותקים לא ידוע
16 עמודים
16.5X23.5 ס"מ

משתתפים: יתווסף בעתיד.
תוכן: יתווסף בעתיד.

=

חזרה לעמוד הראשי של ארכיון הפנזינים