כסח

סקירה מאת סוואמי לודמילה, יולי 2007

העיתון "כסח" לא באמת היה פנזין. הוא גם לא היה בדיוק עיתון, אלא חוברת שפעלה על הקו הדק שבין אובייקטים המאמצים כמה ממאפייניה של תקשורת ההמונים לבין יצירות של אמנות אאוטסיידרית (Outsider Art) – כלומר אובייקטים בעלי אסתטיקה ואמירה כלשהי שאינם מתיימרים להשתלב בשיח האמנות הקאנוני, בין אם מתוך התנגדות אליו ובין אם בשל ניתוק גמור עם אותו שיח (או אי ידיעה על עצם קיומו).

"כסח" היתה חברה בע"מ שהמציאה העיתונאית והעורכת אילנה נורמן עת היתה ילדה טוד סולונדזית בת 13. חברת "כסח" התמחתה בייצור רצח באמצעים מתוחכמים דוגמת סיוע להתאבדות, הרעלות ושיווק מרצ'נדייז מורבידי כמו מגבות עם דם אדם, ערסלים מחשמלים וחומצה במארז של תכשירים קוסמטיים. החוברת "כסח" תיפקדה למעשה כקטלוג הפרסומי של החברה.

בשנים 1987-1988 הוציאה נורמן שלושה גליונות של "כסח". הם נכתבו ביד על גבי דפי מחברת, ולוו באפליקציות צבעונית שנגזרו מדברי הדפוס שצרכה באותה התקופה: "מעריב לנוער", "ידיעות אחרונות", הקטלוג של ויזה, ירחון גברים שקיבלה מהשכנה וספר היסטוריה שממנו גזרה גיליוטינה "קטנה וקומפקטית לחיתוך אצבעות כמה חביב"; וישו הצלוב: "כסח היא סוכנות ההריגה בעלת הותק הגדול בעולם… הקיסר אנטוניוס נאזר בשירותי כסח (שירות מיוחד הקים גם בימינו הניקרה צליבה)".

קהל הקוראים של "כסח" היה מגוון: שלושה מרובעים בני כיתתה של נורמן, שתי ילדות מכיתה ג' (המכונות בטקסטים "אנלפביתיות זבות חותם"), אח קטן וחבריו ואפילו שני פושטקים מסניפי מדלל מהכיתה נצפו פעם קוראים בעיון את החוברת.

בכל שלושת הגיליונות של "כסח" לא מופיעים כל סימני פיסוק מלבד סימן שאלה וסימן קריאה (למעשה, הפסיק והנקודה היחידים שמופיעים בכל השלושה צצים דווקא בעמוד השער של הגיליון הראשון, שבו נראה פינגווין מתאבד בתלייה, כחלק מפרסומת לטיולי התאבדות מאורגנים).

את השער האחורי של שלושת המגזינים מעטר שעשועון בשם "שעשועית", ובו תשבצים עם שאלות כגון "2 מאוזן: משמש גם לכביסה וגם למתאבדים (3 אותיות)" ו"10 מאונך: מתחרז עם כין, משמש לחיתוך". בין הפותרים נכונה הוגרלו עט מכני וחבילת קלפים של חבורת הזבל (הזוכה התלוננה על כך שהעורכת פתחה את החבילה והחליפה את הקלפים השווים בפושטים; העורכת טוענת כי התעלמה מהטענות).

מלבד החוברת כללה הפעילות העסקית של החברה (שהלוגו שלה אף עוצב בגליונות המאוחרים כך שהאות סמ"ך נראתה כמו חבל תלייה) שיווק מדבקות עם ציורים של אנשים מתים (ברווחים בסך 1.5 ש"ח נקנו הפרסים לשעשעונים); ותחרות כשלונות צעירים, שבה הוזמנו הקוראים לשלוח לנורמן קלטות עם זיופים ("הקסטות יוחזרו", הובטח במודעה). השירים דורגו והוקלטו בליווי דברי קריינות וג'ינגלים של המחברת (אחד מהם, "כיף כף, כיף כף, איזה כיף ללקק את האצבעות – כיף כף, אצבעות אדם מצופות שוקולד", כלל סימפול של הפרסומת המקורית מרשת ג'). השיר הזוכה היה ביצוע של בן הכיתה א"א ל"אבק דרכים בתלתליו" של מרגלית צנעני. א"א טען להגנתו שהיו שירים גרועים יותר. הקלטת לא שרדה.

"כסח" היתה למעשה החוברת השלישית שהוציאה נורמן בצעירותה. קדמה לה "בילוי בכיף", שעסקה בנושאי תיירות והובילה למסקנה הנוקבת "אם זה לא מצחיק זה לא מעניין", ו"שטויות לכל עת", שכללה, כפי שמרמז שמה המבריק, בעיקר חותמות של דובוני אכפת לי.

פנזינים קשורים

בילוי בכיף
דוד את יוסף
שטויות לכל עת

=

חזרה לעמוד הראשי של ארכיון הפנזינים