השקם להורגו

סקירה מאת איתמר ב"ז, מתוך "כלב ציוני" 14, פברואר 2006. הסקירה בדויה

"אחרי שרצחו את גאנדי דחפו לו לתוך החליפה חבילה של שטרות 20 שקל, כדי שיהיה ברור שמניעי הרצח היו אידיאולוגיים טהורים", ככה נפתח הטור האישי של "עוזי נרקיס" (שם בדוי, ככל הנראה) בפנזין "השקם להורגו" שהוציאו כמה בני 18 מקרני שומרון (הטעות בשם הפנזין במקור). בהמשך טוען נרקיס (העורך) כי רחבעם זאבי, שדיוקנו מופיע על שער החוברת, נהג להרצות בפני בתי ספר בשומרון על כך ש"לא בלתי סביר שיהיה זה בלתי מוסרי להטיל עונשים של פגיעה גופנית על פלשתינאים שייתפסו עוברים עבירות שדינן אינו מאסר, כמו גניבה זוטא או ריסוס כתובות בערבית על הקיר". הבעיה של נרקיס עם גאנדי היא שהבנאדם לא השמיע את דעותיו אלה בהתבטאויותיו בכנסת ובתקשורת.

לנוכח הדברים הללו קל יהיה לסווג את נרקיס ואת חבריו לכוח (דניאל, "אבא אבן" וגנאדי) כנוער גבעות טיפוסי שרק מחכה להזדמנות כדי להעיף את הישמעאלים אל תוך הים. זה יהיה קל אבל זה גם יהיה טיפשי. הנה רמז למה: התמונה של זאבי, זאת שעל השער, לקוחה מכתבה שהתפרסמה ב"חלק ב'" של עיתון "הארץ" לפני כשנה וחצי. צילם אותה ישראל סאן, שהוא סוג של ארכי-צלם מהעבר סוג של סוכנות צילומים ישראלית. אני יודע כי יוסי ואני השתמשנו באותה התמונה בדיוק כשניגשנו לעצב את המהדורה השנייה של "מדריך גונזו לקב"ניסט הצעיר". הנערים האלה קוראים עיתון של שמאלנים – ומתאמצים בשביל זה, כי בקרני שומרון כמעט אין מקומות שמחזיקים "הארץ" על בסיס קבוע.

והדבר שהם הוציאו הוא פנזין במלוא מובן המלה – גזור והדבק, זירוקס, רוב הסיכויים שגם המחיר (שלושה שקלים) הוא מחיר עלות. דבר שלישי, גנאדי טוען שהוא בכלל אנרכיסט ולא הולך לבית כנסת, ומעדיף לשבת בחיק הטבע ולתקשר עם האל באמצעות עישון גראס ("עשב ירוק", כהגדרתו) וחזרה רפטטיבית על המלה "יהוה". כן, כמו החבר'ה של להקת ישראל, שמחזיקים בתיאוריה מהפכנית לגבי מהפכה במחשבה ושימוש מוגבר בשם המפורש ככלי ליצירת קשר ישיר עם האל (הערה: אומרים לי שכל טקסט המכיל את המלה "יהוה", אסור שייזרק אל פח הזבל/מחזור ועליו להגיע בסוף חייו אל הגנזך. כדי להימנע מכך נוהגים בעיתונים ובספרים שאינם ספרי קודש לכתוב "יהווה", כלומר להכפיל את האות ו"ו בשם המפורש. מגיע להם כלבת).

אם לחזור שנייה לגנאדי, אז תשכחו מההומניזם של סבוראי ובן חורין – הוא מאחל לפלסטינים מהכפר השכן ש"יגמרו כמו הכלב הזה שראיתי בכניסה ליישוב, שמכונית דרסה אותו ועכשיו הוא סוחב את הרגל האחורית המרוטשת שלו, שמנותקת משאר הגוף, בפה" (עמ' 12). ככה נשמע תיאור פיוטי, לידיעת הקוראת יעל ברדה, וכשהוא מנוסח באופן כה משכנע אין ספק שמי שכתב אותו הוא בן אדם מורכב ומצולק נפשית בדיוק כמוךָ וכמו החברים המהפכנים שלךָ, למרות שהוא, ככל הנראה, כהניסט.

"השקם להורגו" מלא בפנינים כאלה: יומן שטח שמתעד התנהגות בעלי-חיים והתפשטות של צמחייה בנחל סמוך (גנאדי); ניתוח חריף של המסרים הציוניים ה"קונטר-רבולוציונריים" (בדיוק כך!) בשיעור היסטוריה לבגרות (אבא אבן); פינת עשה זאת בעצמך, מתכונים צמחוניים להכנה מצמחי בר ואפילו מחוות נסתרות לנוודי האוכף, בשביל חובבי הז'אנר.

הדבר הכי מעניין ב"השקם להורגו" הוא הטרמינולוגיה של כותביו, שלעתים קרובות יותר ממזכירה את הטרמינולוגיה של חוגי שמאל סהרוריים שונים – מביטויים קומוניסטיים מובהקים דוגמת "אורי אליצור מסמן בשבילי את השוליים השמרניים, אנשים כמוהו ייזרקו לגורס האשפה של ההיסטוריה" (עוזי נרקיס, עמ' 19), דרך הדמיון ההוא ללהקת ישראל והחיבה לרם אוריון ולרוגל אלפר, הזיקה העיצובית לפנזיני אנרכו-פאנק (גליונות מוקדמים של "AM" הם דוגמה טובה) ועד הקריאות לסרבנות וההנמקה הפילוסופית שלהן ("מלחמת המלים", השמיניסטים, פרופיל חדש – יו ניים איט). משפט לסיום: אין. יש לי תחושה שעוד נשמע מהחבר'ה האלה.

הערה: אנשי "השקם להורגו" מספקים כתובת דואר וכתובת דואר אלקטרוני, אבל נכון ליום פרסום שורות אלה לא התקבלה תגובה לפניותינו. לא ברור איפה הם מוכרים את החוברת, אנחנו קיבלנו את העותק שלנו בדואר.

קריאת רשות

"הדומפה של זמביש" – קיצור תולדות נוודי האוכף, עם אזכור (פיקטיבי) של חברי "השקם להורגו"

פנזינים קשורים

יחיאל
רשימו

אינדקס

השקם להורגו, גיליון 3

הוצאת בית שמאי
דצמבר 2005
מס' עותקים לא ידוע
28 עמודים
A4

משתתפים: עוזי נרקיס, אבא אבן, גנאדי, דניאל.

תוכן: מתכונים טבעוניים מצמחיית בר; ביקורת על הספר "מישל פוקו" (שרה מילס, הוצאת רסלינג); טורים אישיים; הרחבות על גאנדי; ביקורת על סיקור ההתנתקות בתקשורת הימנית/דתית ועוד.

פרגמנט: "אמא שלי עובדת בחברת תרופות. בכל רגע נתון אני יכול להחליט שאני מרעיל איזו באר שתתחשק לי. הרעלה הדרגתית, כזאת שפועלת לאט לאט על אוכלוסייה שלמה, מכניסה בילדיה מומים מולדים ובבוגריה תסמונות בלתי מזוהות. ובכל זאת, אני מבליג. את השכנים שלי אני לא מספיק שונא, ואת הערבים צריכים לחסל באופן שבו יהיה ברור מה הביא לסופם. אתם יודעים, בשביל ההיסטוריה" (מתוך ההקדמה, עמ' 2).

=

חזרה לעמוד הראשי של ארכיון הפנזינים