סוס

סקירה מאת יורם בר, "כל העיר", 11.12.1992

זן חדש של ילדי רעש מתפתח בבאר שבע. הנציג של הזן החדש עונה לשם רועי ארד (16 וחצי), והוא הוציא פנזין חדש, שעונה לשם "סוס" (תזכורת ל"חמור" המיתולוגי של קובי אור וגם ל"הבא בתור הוא סוס" של נושאי המגבעת). המאוזכר הראשי אצל ארד וחבריו הוא פישוף, ששמו מופיע די הרבה ב"סוס", בהתחשב במספר העמודים המצומצם יחסית (עשרה). מוקדי התייחסות נוספים הם סוניק יות', The Fall, מרקורי רב ויעקב אחימאיר, ששמו (בצירוף סימן קריאה) מופיע מדי פעם במדור החדשות של הפנזין, שנקרא "בלגיה, חדשות מהעולם המעצבן". "סוס" מוגדר על העטיפה כ"עיתון זרם תת תרבות האינדי", והגיליון הראשון מוקדש ל"אנשים שקונים תקליטים".

איזה כיף להוציא פנזין. אף עורך לא שואל אותך למה התכוונת כשכתבת בתחתית העמוד משהו כמו "תשעה ברווזים ושסק" ומבקש ממך להיות יותר ממוקד. זה גם די נחמד להיות יותר צעיר אפילו מפישוף. אבל בעניין של איך זה להיות צעיר היום, אני, מה אני יודע. אני זקן אני. בדור שלי, כמו שאומרים הזקנים הקלאסיים, אף אחד לא היה מסומם כתוצאה משימוש יתר באינפורמציה לא מסוננת. לא ידענו כלום אנחנו. אפילו לא חלמנו על כבלים. כשרצינו להתעדכן, היינו נוסעים לעמק החולה, מייבשים עוד קצת את הבצה ושולים מן הבוץ איזה גיליון של "מלודי מייקר" או של "ווליום" – מה שהצליחו המשוריינים להביא באותו יום.

כיום, ילדי הרעש מחוברים קודם כל למקינטוש שלהם. האישונים שלהם מורחבים מרוב בהייה במסך. אחר כך הם מחוברים ל"120 דקות" ב-MTV, שממנה שאוב רוב מדור החדשות של "סוס". אחר כך הם מחוברים לחנויות התקליטים. אחר כך הם מחוברים לעיתונות המוזיקה מחו"ל ולמדורי הרוק בעיתונות המקומית.

"סוס" עמוס בהגיגים מבולבלים ובהתחכמויות סופר מתחכמות. יש כתבות על סולטנס אוף פינג אף.סי, סטריאולאב ואדוארד קא-ספל. גולת הכותרת היא ללא ספק הכתבה על "לו", הקסטה החדשה של יהודה אליאס ("נתנו לי את הקסטה… לקחתי. לקחת בחינם מוות זה כמו לגדל קרחת, כי קרחת לא מגדלים… אחר כך הסתכלתי על העטיפה והיה כתוב 'קסטת כרום'. אז מחקתי את הקסטה והקלטתי עליה משהו… עכשיו נותרה לי ביד עטיפה ואני רואה שקוראים לקסטה 'לו'… 'לו' מזכיר לי חתונות של מונותיאיסטים הטרוסקסואלים. חתונות שבהן כולם צועקים 'לו לו לו לו לו' ואני יושב מביט עצוב בסומסומי הלחמנייה או בכלה").

חוץ מזה יש שם התייחסות למדורי הרוק בעיתונים ("היום כולם רוצים להיות 'נייר'. גם הבולגרים. היום, ובעיר שלי, התפוחים בשוק העירוני מתחפשים לקובי אור") וגם כתבה בשם "הזיקנה כמחלת מין" ("אני עצוב. האם נגמרה התקופה שלי? האם הזדקנתי? או שאני משועמם, או טכנו", וגם: "מה שאני רוצה זה למות מהר, כדי שלא יצחקו עלי"). בשיחה טלפונית מבאר שבע מבהיר ארד כמה נקודות חשובות: "קודם כל, העיתון הוקם על רקע של שנאה לעיתון 'רוק פלוס', שמופץ באיזה 200,000 עותקים. חוץ מזה, להוציא עיתון זו הדרך הכי זולה להיות קדוש. בינתיים אני כותב את העיתון לבד, ומי שרוצה לכתוב בו צריך קודם כל לאהוב מילקי, להאמין שעצבות זה סוג של רעב ולאהוב את עמית שהם. הכתיבה צריכה להיות כזו שתשחוט את עגנון כל פעם מחדש. אני שונא את עגנון, שהוא בהחלט ההפך ממילקי. חוץ מזה, צריך להיות מאוד מוסרי ולדעת קצת דברי הלכה. בגיליון הבא של 'סוס' אני אכניס גם כתבה על טחורים, שזה נושא שמעניין את הנוער. העתיד הוא טחורים וחוקן".

מי שמעוניין לקבל את "סוס" לביתו, יכול לשלוח את הכתובת שלו בצירוף 1 ש"ח לרועי ארד, רח' עמרי 23, באר שבע.

פנזינים קשורים

ארכיסקס
חמור

=

חזרה לעמוד הראשי של ארכיון הפנזינים