ביסקוויט

סקירה: דצמבר 2008

חיטוט אינטנסיבי בגליונות ישנים של "ידיעות אחרונות" העלה בחכה פנזין נשכח מראשית שנות החמישים: "ביסקוויט" יצא לאור על ידי תל אביבי יוצא הונגריה בשם מיקלוש, שבאותה תקופה ניהל קיוסק קטן. לא יהיה מרחיק לכת לנחש שלא קם בארץ עוד פנזין כדוגמתו.

בטור בשם "עין סגורה", שפורסם ב"ידיעות אחרונות" בשנת 1984, מגולל העיתונאי שלמה פפירבלט את קורותיו של יום שבו ישב בקיוסק של מיקלוש בשדרות רוטשילד ותקע מבטים מזלזלים בגזוז. באיזשהו שלב, מספר פפירבלט, פונה אליו יושב קרנות בשם זליג ואומר: "למה אתה מסתכל ככה על מיקלוש? אתה חושב שכל החיים שלו הוא מכר גזוז? תדע לך, הוא היה פעם עורך ראשי של עיתון!". פרטים נוספים, מספר פפירבלט, אותו זליג סירב לחלוק. כמה חודשים לאחר אותה שיחה סגר מיקלוש את הקיוסק, וזמן מה לאחר מכן מת. חבריו טענו שללא העבודה בקיוסק לא מצא טעם לחייו. "דעת מיעוט ידעה לספר כי ערב מותו נכנס מיקלוש למזנון באלנבי, ביקש כוס סודה, וכאשר אמרו לו 600 לירות – קיבל התקף לב ונפל", כתב פפירבלט.

מותו של מיקלוש הזכיר לפפירבלט את הלחשושים על אודות הפרק העיתונאי בחייו של הקיוסקאי, והוא חש אל דירת המרתף של אותו זליג כדי לדלות מעט אינפורמציה. "ירדתי את שבע המדרגות", כותב פפירבלט, "ומצאתי אותו עפוף ענן אבק צהבהב, מעלעל בגליונות נייר חום מזוֹקן ומפֶרֶש זבובים. למעלה, בראש כל גיליון, התנוססה באותיות דפוס רבועות הכותרת: 'ביסקוויט'". פפירבלט להוט כבר לחשוף את הסוד הכמוס, אך לזליג יש תוכניות אחרות:

"זליג הרים לעברי עיניים מוצפות בוץ (תערובת של דמעות ואבק) ואמר בקולו הצרוד: 'אני מנחש למה אתה פה, שב ותשמע את כל הסיפור'. ואז כמובן החל לספר לי בפרוטרוט על הסכסוך האחרון שלו עם יוסף מהמכולת, פרק נוסף על הסאגה המופלאה אודות החצי-לחם, שהוא רוכש בכל יום, ולטענתו ההיסטורית של זליג נופל בחלקו תמיד החצי הקטן! הפסקתי אותו בעדינות מקסימלית ושיגרתי לחלל החדר שאלה שאין לחמוק ממנה: מה ידוע לך על העיתון של מיקלוש עליו השלום?

"זליג נעלב, אך כרגיל אפשר היה לרצותו בשלוש סיגריות. אחת לעכשיו, אחת לאחר כך ואחת בלי סיבה. הוא הצית את העכשיו באצבעות רועדות, פלט הרבה יותר עשן ממה ששאף מן הסיגריה והחל לספר לי על העיתון של מיקלוש. 'מי שאומר לך, כי בשנים של דב יוסף [השר הממונה על מדיניות הצנע] היה רע, הוא שקרן גדול. היה הכל, כל טוּב, בשפע, טרי, מתי שרק התחשק. רק מה, היתה בעיה למי שלא היה בעניינים להגיע לסוחרים השחורים, לחנויות הכל בו שבבתים הפרטיים, לשווקים הגדולים שבחצרות האחוריות. היו פשוט אנשים שלא ידעו על כך. ואז צץ למיקלוש, שעוד בהונגריה היה איש רוח בכיר ובעל ציונים טובים מאוד בחיבור, הרעיון הנדיר להוציא עיתון שיעסוק בנושאי צרכנות שחורה. הוא מוּנה על ידי עצמו, בגלל הצורך בחשאיות, לעורך הראשי, לכתב היחיד, למנהל מחלקת המודעות ולאיש הדפוס. רק לצורך ההפצה הוא גייס אותי לעניין. וזה לא היה פשוט. יצא לאור מכל גיליון רק עותק אחד! אני הייתי לוקח אותו ומתחיל לעבור בין בתי המנויים. בכל מקום הייתי ממתין רבע שעה, עד שהקוראים היו מסיימים – ועובר הלאה. שיטת ההפצה הזו, אגב, הביאה לביטול מדור התשבצים מיד אחרי העיתון הראשון. המינויים האחרונים בתור התלוננו מאוד שלא נשארו להם הגדרות למלא, וזה לא היה נעים'".

בתחתית הטור צירף פפירבלט כמה הודעות מייצגות מתוך גליונות "ביסקוויט". עיון מהיר בהן יוצר רושם שהעיתון לא היה סתם שיגעון של איש אחד, אלא פלטפורמה שסוחרי השוק השחור וצרכניו ניסו באמת ובתמים לרתום למען רווחתם. הנה כמה הודעות לדוגמה:

-    בלבסקי אברם מוכר עד סוף אפריל ביצים טריות – מתחילת מאי אפשר להשיג אצלו בשר עוף טרי.

-    סוניה המסז'יסטית מקבלת אחרי הצהריים, הרפיה כללית, עיסוי מקומי והעיקר, קפה אמיתי תוצרת חוץ! (זליג מעיר: בסוף תפסו אותה, היא קיבלה שש לירות קנס על זנות וחמש שנות מאסר על הקפה)

–    זוג צעיר עם רגלי עוף מחפש זוג דומה עם אורז או איטריות – לארוחה משותפת.

-    ש.ז. פקח של משרד הקיצוב, מקבל שוחד בימים א' עד ה', לפנות לחדר 345, רחוב ו', הקריה.

=

קריאת רשות

טורו של פפירבלט ("ידיעות אחרונות", 14.5.1984)

=

חזרה לעמוד הראשי של ארכיון הפנזינים