אנרכיה ושלום

סקירה מאת איתמר ב"ז, ספטמבר 2008

פנזין פאנק איזוטרי מאת ובהוצאת דורית ריינר, לשעבר באסיסטית בלהקת הפאנק פאנקייק, שפעלה באמצע שנות התשעים (מרמת אילן/קריית אונו. לא להתבלבל עם להקת הפאנק-רוק-שטויות מהקריות, שהוקמה בשנת 2000).

הגיליון היחיד יצא ב-1994. פדריקו גומז הגדיר את "אנרכיה ושלום" כאחד הפנזינים ה"פאנק-אנרכיסטים" הראשונים שיצאו בישראל. חרף החלוציות, החוברת יצאה בתפוצה מזערית (גומז מעריך שלא יותר מ-15-20 עותקים), בין השאר בשל תיעוב עז שחשה סצינת הפאנק דאז כלפי הכותבת וחבריה ללהקה (לכן, אולי, לא זכה הפנזין לתיעוד בפרויקט "הכל שקרים"):

"פאנקייק ההם היו הלהקה השנואה ביותר בסצינת הפאנק הישראלית [...] השנאה אליהם התבטאה, בין היתר, בזה שאף אחד לא ממש שם זין על הפנזין הזה, ואני חושב שאני לא מטעה אם אגיד שהצלחתי איכשהו לנצח את הגורל בזה שמצאתי כנראה את העותק היחיד ששרד את הזעם וחוסר העניין הגני תקוואי, ושאת הפנזין אולי יקראו גם אלה שלא ממשפחת ריינר או חברי הבריגדה האנרכיסטית של הגליל העליון".

(פדריקו גומז, 10.1.2008, פורום פאנק בתפוז)

החוברת עצמה מכילה טקסט ארוך אחד, שנרשם בכתב יד נקי, מסודר ולפרקים אף מנוקד, ובו הפשטה של ערבוב בין תפיסות אנרכיסטיות וקומוניסטיות קלאסיות לצד סיסמאות שיכלו להרגיש בנוח גם בספרים ללימוד אזרחות ובתעמולת בחירות של מפלגת שינוי (גרסת לפיד).

במאמרה קובלת ריינר על גזענות, פנאטיות דתית ופערים חברתיים, ומשרטטת מצב אוטופי שבו תשרור אנרכיה שתשחרר את האנושות מכבליה. אלא שהאנושות אינה מוכנה מנטלית למצב אנרכי, ולכן עליה לעבור דורות אחדים תחת שלטון קומוניסטי ("או מה שנקרא 'סוציאליזם פרוגרסיבי', כדי שאנשים לא יקשרו אותו מיידית עם פשיזם", מתקנת ריינר). לאחר שאנשים יורגלו לשוויון בכוח הזרוע, טוענת ריינר, ניתן יהיה להסיר את סד הקומוניזם ובה בעת לבטל את כל החוקים ואת מוסד המדינה. או אז תהיה האנושות מוכנה מעשית ומנטלית לעולם חסר חוקים כתובים (שהוחלפו על ידי נורמות ואתיקה), והכל יבוא על מקומו בשלום באופן וולונטרי:

"הקומוניזם […] יעזור לאנשים להשתחרר מהדעות הקדומות, הגזענות והשאיפות הלאומניות שלהם. תוך שניים או שלושה דורות מה שיקרה הוא שלא תהיה לגיטימציה לנטיות כאלה. האנשים לא יצטרכו יותר את החוקים של השוויון על מנת לשמור עליו, כי זה כבר יבוא מבפנים [...] צריכים לזכור שהאנשים לא ירצו לבצע שום פשע, כי הם יודעים שהם לא תורמים כך לאף אחד, גם לא לעצמם [...] במצב האנרכיסטי אנשים פשוט לא ירצו להרע, כי כבר תהיה להם מספיק הכרה כדי להבחין בין טוב לרע" (עמ' 6-7).

הקורא הביקורתי יבחין מיד בבעייתיות שבהתייחסות לחברה האנושית כולה כאל מקשה אחת, ללא יוצאים מהכלל, בחלוקה הפשטנית מדי בין "טוב" ל"רע" ובהנחות מרחיקות הלכת לגבי מה שנהוג לכנות "טבע האדם", שכמובן משתנה מאדם לאדם, ולכן אינו "טבעה" של אף קבוצה, אלא ניסיון אינטלקטואלי להלביש זהות אחידה על אוכלוסייה מגוונת. ובכל זאת, אם להסתכן בניחוש, נראה שלא הפשטנות דנה את הפנזין הזה לבוז ולהתעלמות, וגם לא הגישה המטיפנית, הלשון הנקייה במפגיע, ואפילו לא הפרשנות הירחמיאלית להימנון הפאנק "Anarchy in the UK" (ראו עמ' 6); הרי מנשרים טיפשיים מסוגלים לשבות את לבבותיהם של פאנקיסטים באותו האופן שבו הם מצליחים להתנחל במוחותיהם של בטטות כורסה, פעילי נוער מרצ וילדים פלסטינים. התהליך הזה פשוט, אבל יש לו בעיה אחת: הוא אינו עובד אם קהל היעד בז לך. במילים אחרות, לפעמים פשוט צריך להיות אהוד או סמכותי כדי שלא יבחינו שאתה פולט שטויות – אבל אז כבר אפשר לומר שאתה סוג של מנהיג, וכאלה מקומם בפח האשפה של ההיסטוריה. בקיצור, פרדוקס.

פנזינים קשורים

אלטרנטיבה
מלחמת המילים
משקר לאמת

קריאת רשות

פדריקו גומז על "אנרכיה ושלום" בפורום פאנק בתפוז (10.1.2008)

אינדקס

אנרכיה ושלום

1994
עותקים: 15-20 (הערכה)
8 עמודים
A4

משתתפת: דורית ריינר.

תוכן: מאמר פוליטי-פילוסופי.

פרגמנט: "לאנשים שעומדים על השטח הירוק קוראים בעיקרון 'אנרכיסטים'. הם התקבצו מאלפי מקומות, כשלכל אחד יש את הסיפור שלו ואת האכזבה האישית שלו מהממסד" (עמ' 3).

הורדות

"אנרכיה ושלום" בפורמט pdf

=

חזרה לעמוד הראשי של ארכיון הפנזינים