עיתוננו

סקירה מאת איתמר ב"ז, ספטמבר 2008

גבעתיים, 1996. "עיתוננו" היה פנזין דחקות שנשא בגאון את דגל שגיאות הכתיב המכוונות, ובהתאם התהדר בסיסמאות "עיתון לגיל הרח" ו"העיתון שלא רק מבטיח, אלא גם מכּייח". אחד מפנזינים רבים ששאבו השראה מ"סטיות של פינגווינים", שפרח באותה העת, וגם שיתפו עימו פעולה לצורכי הפצה. בעמוד 15, שבו רשימת תודות, מופיע המשפט הבא: "תודה ל'סטיות של פינגווינים' שלא הסכימו לפרסם את החומר שלנו והכריחו אותנו לעמול בעצמנו".

מיק הלזבנד, אחד מעורכי "עיתוננו" (וכיום איש כתב העת המקוון "החוטם"), מציין כי זמן קצר לאחר צאת הפנזין נמכרו כל מאה העותקים שהודפסו. "אם זכרוני אינו מטעני", אומר הלזבנד, "משגילינו את ההצלחה האדירה של המהדורה הראשונה פנינו ל'סטיות' והצענו להם למכור מהדורה שנייה – זו המהדורה שהגיעה לידיך מן הסתם, שמחירה האמיר משלושה שקלים לחמישה. אני חושב שבחישובים אינפלציוניים זה כמעט עשרה שקלים היום – סכום שלא הייתי משלם בעצמי על 'עיתוננו', ופלא שמישהו שילם אז!". הלזבנד מוסיף אנקדוטה מעניינת: "הסנובים בתלמה ילין לא היו מוכנים לקנות אף עותק".

בניגוד ל"סטיות", "עיתוננו" הקפיד על גרפיקות זולות במתכוון, שלא לומר מחיקתו של כל זכר לעיצוב בסיסי: הטקסטים כאילו נפלטו ממדפסת הזרקת דיו חצי מקולקלת, כשהפונטים הם אחת מברירות המחדל הבסיסיות של גרסה פרימיטיבית במיוחד של תוכנת עיבוד תמלילים תאגידית; האיורים – אלה הממוחשבים ואלה שנעשו ביד חופשית – כעורים, לא ברורים ובחלקים רבים דהויים מדי, שכן לא הותאמו כראוי לתהליך צילום המסמכים. עלילות הקומיקס סתומות, והעיטורים העקומים בצורת כבשים, פרחים ונקודות (?) נראים כמו עבודת בית כושלת בשיעור מחשב למתחילים ("כל הגרפיקה הינה על מוטיב כבשים, הנקודות הינן כבשים מטושטשות", מציין הלזבנד).

ובכל זאת, מי שיצלח את האריזה המצ'וקמקת יוכל למצוא טקסטים עילגים מעט אך לגמרי לא בלתי שנונים, ובהם שחיטות נון שלנטיות של ידוענים וידוענים-לרגע, שבמקום לספוג עגבניות רקובות מוזמנים (מטאפורית) להציע את מרכולתם במגרשיהם שלהם, כך שבסופו של תהליך יחשפו במו ידיהם את הערווה המסופלסת שאולי יש להם ואולי הוצמדה להם ברשעות בריאה על ידי כותבי הפנזין. בגיליון היחיד שיצא (חרף הכיתוב המתעתע "מהדורה שנייה" על השער) זכו לטיפול שכזה דנה דבורין (קורות חייה, שהופיעו באתרה הרשמי, זכו לגרסה מוערת), נועה בן ארצי פילוסוף (שחתומה על "טור אישי") ושלושה אנשי תקשורת בולטים, שכפיליהם הפיקטיביים לקחו חלק בפאנל על מצב התקשורת לקראת האלף השלישי: דן מרגלית ("אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם, ועובדה כי אני לא טועה"), חיים יבין ("על פי טביעת העין העיתונאית שלך אני יכול לשער שאתה צופה בי באופן קבוע. המשך כך") ודן שילון ("לפי עניות דעתי הקובעת, התכונות שהיטבת למנות מאפשרות לנו להגיע למגזרים נרחבים בחברה הישראלית, שאותה, כדרך אגב, אני מתעב").

הטור המפוברק של נכדתו של רבין (המכונה "נועה בן הר צין פילוסוף") פשוט מצחיק:

"שלום, אני נועה, ובטור שלי אני אספר לכם איך אני וסבא'לה שלי כמעט הבאנו את השלום (וגם פרס קצת). מכיוון שזה הטור הראשון שלי, אני אספר לכם על מה שסבא'לה שלי הספיק לפני שבאתי לעזור לו, אפילו שזה לא כל כך מעניין. טוב, אז סבא נולד ב-1923 או 1922 (אני לא בטוחה) ואז הוא התגייס להגנה. אבל קודם הוא למד בכדורי, שזה כמו פנימייה לפוליטיקאים. ואחר כך במלחמת העולם השנייה סבא לא נלחם בבריטים כי צריך לעשות עדיפויות, ובמקום זה הם הרביצו לליכודניקים (סבתא אומרת – חירותניקים) ביחד (וגם המציאו לזה שם בצרפתית בשביל ההסוואה). אבל אחר כך הוא הפסיק והתחיל להעלות יהודים ארצה, וזו ההוכחה שהוא היה צדיק בדורו. ואז קמה מדינת ישראל, אבל מלחמת העצמאות התחילה אפילו קודם, וסבא שלי הגיבור נלחם כל הזמן בלי להפסיק כמעט (חוץ מהחתונה לסבתא שלי, שככה הם התחתנו) ואז ניצחנו את הערבים אפילו שהיינו מעטים מול רבים. ועל זה סבא שלי תמיד אמר שטוהר הנשק זה דבר יפה וטיהור כפרים גם. אבל בגלל שהמדינה כבר קמה, אז ההגנה נהייתה צה"ל וסבא שלי התגייס גם כן ואחרי שנתיים נהיה רמטכ"ל. וככה העניינים התגלגלו, וגם אמא שלי נולדה כבר, וסבי (סבא שלי) ניצח איזו מלחמה והיה שגריר וראש ממשלה וכל מיני תפקידים כאלה. ואז אני נולדתי. וישר שנולדתי הקשר שלי עם סבא'לה היה חזק מאוד שתרמנו לשלום וזה קירב אותנו, אבל את כל השאר אני אספר לכם בפעמים הבאות. וזהו זה" (עמ' 5).

בסקירה קצרה שהופיעה בגיליון 18 של "סטיות של פינגווינים" ציין אמיתי סנדי כי הטור המפוברק של בן ארצי פילוסוף זכה להתייחסות ב"ידיעות אחרונות". כמו כן ציין סנדי כי לא צפויים גליונות נוספים יען כי הכותבים התגייסו לצבא.

פנזינים קשורים

סטיות של פינגווינים

קריאת רשות

אמיתי סנדי על "עיתוננו" ("סטיות של פינגווינים" 18, אוקטובר 1997)

אינדקס

עיתוננו

1996
מס' עותקים לא ידוע
16 עמודים
A4

משתתפים: עדו ליטמנוביץ, מיק הלזבנד (עורכים), JB Blecher, מיכאל.

תוכן: דבר המערכת; "זכרונות מפנסלבניה הקרה"; "מראיינים מראיינים" – ראיונות עם כיים יבין, דן מרגליט ודן שילום; הטור של נועה בן הר צין פילוסוף; אריך נג'ס – מדור מוזיקה (נסקרו: וסלי ויליס, נינה סימון, טרייסי בונהם); "מחשבים וחיף" – מדור מחשבים ובו סקירת אתר האינטרנט של דנה דבורין; קומיקס מפוקסל על התאבדות; טקסט בסימן מאה שנה לציונות, המביע תמיכה בתוכנית אוגנדה; "ג'ידסקה – נער הרועים הפרובו-סלאבי" – קומיקס על הסכסוך ביוגוסלביה; "גיבורים חלוציים" – טקסט בכיכובה המתבזה של דמות הצבר; פרסומת לסביוני חריונים ("רדיו טרנזיסטור חינם + טוסטר") ועוד.

פרגמנט: "אתר הבית של דנה דבורין (שחקנית ודוגמנית) כולל מספר תמונות דו ממדיות של דבורין, וקורות חיים חד ממדיים (ראה להלן)" (עמ' 8).

הורדות

"עיתוננו" בפורמט pdf

=

חזרה לעמוד הראשי של ארכיון הפנזינים