"אני פשוט עושה אותם מיושנים מלכתחילה": ראיון עם וס אנדרסון, במאי "רכבת לדארג'ילינג"

ישי קיצ'לס

הסיפור של "רכבת לדארג'ילינג", סרטו החדש של וס אנדרסון ("ראשמור", "משפחת טננבאום", "עמוק במים"), מתחיל באוקטובר 2002, בין עמודיו של גיליון חגיגי של מגזין הקולנוע האמריקאי "פרמייר". באחת הכתבות באותו גיליון התבקש מרטין סקורסזה להכתיר לעצמו יורש, והחליט ללכת על אנדרסון. בראיון הזוגי הקצר שליווה את האייטם סיפר סקורסזה שלא מזמן הקרין בפני אנדרסון את "הנהר" – סרט של ז'אן רנואר מ-1951, שצולם בהודו. "לך תדע", אמר שם המוריש ליורש, "אולי תקבל ממנו השראה לשניים-שלושה סרטים".

מכאן לשם, עברו חמש שנים. "פרמייר" הספיק להיסגר, סקורסזה הספיק לזכות סוף-סוף באוסקר ואנדרסון הספיק לעשות את הסרט הראשון בהשראת אותו אחר צהריים חשוך עם ידידו הגאון. "אין ספק ש'הנהר' גרם לי לרצות לעשות סרט בהודו", הוא מודה בשיחה שנערכה בפסטיבל ונציה האחרון, בעקבות הפרמיירה של "דארג'ילינג". "נסעתי לשם בפעם הראשונה לפני שלוש שנים, והתאהבתי במקום. יש שם כל כך הרבה צבע, חיים וקסם. חוץ מזה, תמיד רציתי לעשות סרט שמתרחש ברכבת ותמיד רציתי לעשות סרט שעוסק בשלושה אחים, אז הפעם, שלושת הדברים האלה פשוט התחברו".

גם לך יש שני אחים.

"נכון, וכמו שלושת האחים בסרט, גם אנחנו בילינו את כל החיים שלנו בריבים בלתי פוסקים. זו הדרך העיקרית שבה אנו מתקשרים. ובכל זאת, למרות שאנחנו כל הזמן רבים, האחים שלי הם האנשים הכי קרובים אלי בעולם. מצאתי שזה די שכיח בקרב אחים, וזה תמיד עניין אותי".

את התסריט כתב אנדרסון (חנון חמוד בן 39, שמקפיד להסתובב בחליפות מחויטות) עם חבריו הטובים ג'ייסון שוורצמן (שכיכב ב"ראשמור" ומגלם ב"דארג'ילינג" את האח הצעיר) ורומן קופולה (הבן של פרנסיס פורד ובן הדוד של שוורצמן) במהלך טיול רכבות ארוך ברחבי הודו. את שני האחים הנוספים בסרט מגלמים אדריאן ברודי (חבר חדש במועדון של אנדרסון) ואואן וילסון (שנעדר מהפרמיירה בוונציה כיוון שהיה עסוק בהתאוששות מניסיון התאבדות כושל).

לגלות את הודו, לא להמציא אותה

כמעריץ שרוף של אנדרסון, וכמי שיש לו כמה אחים נודניקים משל עצמו, בהחלט נהניתי והזדהיתי עם רוב רובו של "דארג'ילינג". זהו סרט קטן (ל"עמוק במים" היה תקציב גדול פי שלושה), קצר (שעה וחצי) ומצחיק מאוד, אבל זה לא הסרט שיביא לאנדרסון מעריצים חדשים. גידי אורשר, למשל, שהעניק ל"עמוק במים" ריבוע שחור בטבלת המבקרים של ה"עכבר", יוכל לחסוך לעצמו את הסבל ולכתוב את הקטילה בלי לצפות בו בכלל.

אבל למרות שמעט מאוד השתנה ביקום של אנדרסון (משפחה דיספונקציונלית? צ'ק. דמויות אקסצנטריות וילדותיות שחוצות את המסך בהילוך איטי כשברקע מתנגן לו איזה שיר פופ נשכח מהסבנטיז? צ'ק. מוות מפתיע שמעיף את הסרט למצב רוח מלנכולי בתחילת המערכה השלישית? צ'ק. אנג'ליקה יוסטון בתפקיד האמא? צ'ק), הפעם הוא דווקא ניסה לעשות את הדברים קצת אחרת. "בניגוד לסרטים הקודמים שלי", הוא מספר, "הגישה שלי הפעם היתה לא לנסות לשלוט בכל דבר. חוץ מהרכבת, לא בנינו בכלל סטים. רציתי לגלות את הודו, לא להמציא אותה".

התהליך שאתה מתאר מזכיר את התהליך שעובר על הדמויות בסרט.

"נכון. הסיפור הוא על אנשים שרוצים לעבור חוויה רוחנית, אבל הם לא פתוחים למקום שבו הם מבקרים והם גם לא מקשיבים זה לזה. הם מנסים לשלוט בכל. אבל כמובן שכל התוכניות שלהם נהרסות, ובסוף שלושתם נאלצים להפסיק להיות מרוכזים בעצמם".

"כשהייתי בהודו עם שוורצמן ורומן", הוא ממשיך, "עשינו כל דבר שיכולנו לעשות: הדבקנו טיקות על המצח, העברנו את הידיים דרך עשן, השתתפנו בכל טקס שיכולנו למצוא. אבל כמו האחים בסרט, גם אנחנו לא ממש הבנו מה אנחנו עושים. ברור שזה הרבה יותר יעיל כשאתה יודע מה אתה עושה וכשאתה פתוח למה שקורה מסביבך".

ומה המסקנות שלך מהמסע הזה?

"שהריטואל האהוב עלי הוא עשיית סרטים. זה הדבר שהכי מרגש אותי".

ל"רכבת לדארג'ילינג" מתלווה "מלון שאבלייה" – סרט קצר בן 12 דקות, שמשמש מעין פרולוג לסרט הארוך. "זה לא באמת היה מתוכנן להיות הפרולוג", מסביר אנדרסון, "אבל כשהתחלנו לצלם אותו, התחלתי להבין שהם קשורים".

אבל אני מבין שהסרט הקצר לא יוקרן בקולנועים לפני הסרט הארוך.

"אני מאוד אוהב את ההתחלה של 'דארג'ילינג' – כשביל מאריי מופיע פתאום – והסרט הקצר קצת דופק את זה".

באמת פתיחה מצוינת.

"אני עדיין מופתע שביל הסכים לבוא להודו בשביל יום אחד של צילומים. זה לא באמת תפקיד, זה בקושי תפקיד אורח. זה יותר תפקיד סימבולי מאשר תפקיד-תפקיד".

היה קשה לשכנע אותו?

"לא ממש. אבל אני עדיין מופתע שהוא הסכים".

משתדל לא לחשוב על הצופים

הסרטים שלך תמיד עמוסים בחפצים ישנים ומתפרקים. יש לך משהו נגד דברים חדשים?

"אני בהחלט מעדיף דברים ישנים. אני אוהב את מה שהגיל עושה לחפצים מבחינה ויזואלית. אם תהיה לי בחירה בין משהו חדש למשהו ישן, אני תמיד אבחר את הישן. אני גם לא מת על הרעיון שהסרטים שלי יתיישנו עם הזמן, אז אני פשוט עושה אותם מיושנים מלכתחילה".

מפריע לך שיש אנשים שאומרים שאתה עושה את אותו סרט שוב ושוב?

"מצד אחד, כשאני עושה סרט, אני משתדל לעשות את מה שאני רוצה ומעדיף שלא לחשוב על האנשים שהולכים לצפות בו אחר כך. אני בוחר את הדברים שמתאימים לי, ואין מה לעשות, אלה תמיד החלטות מאוד אישיות. אבל מצד שני, כשאני מסיים, אני תמיד נכנס ללחץ ואף פעם לא בטוח אם התוצאה תעניין את הקהל. ברור שאני רוצה שאנשים יראו את הסרטים שלי וייהנו מהם, אבל לא, זה לא בדיוק מפריע לי, כי זה מי שאני, וכשאני מתחיל לחשוב על הדברים האלה, תמיד מאוחר מכדי לעשות משהו בקשר לזה. בכל מקרה, הסרט הבא שלי הוא סרט אנימציה על משפחה של שועלים ('The Fantastic Mister Fox', על פי ספרו של רואלד דאל; י"ק), אז אם אני ארצה או לא, זה יהיה שונה. למרות שבסוף בטח תצא לי משפחה דיספונקציונלית של שועלים".

====
"העיר", 1.2.2008

קריאת רשות

עוד ב"פרמייר": The 10 Second Interview: Wes Anderson

ביקורת מאת אורי קליין מ"הארץ" על סרטו הקודם של אנדרסון, "עמוק במים"

כתבה מאת יורם אליקים (המלך!) על הפסקולן של אנדרסון

הטריילר הרשמי (בטח הרשמי, לא נביא לכם זבל של חובבנים)

האתר הרשמי (עם חותמת והכל)

ולקינוח, הנה קישור נחמד: מחבר הראיון, כמו גם המרואיין, לא גילו את אוזניכם שהסרט הקצר המשמש כפרולוג לסרט המדובר, מכיל בתוכו סצינות עירום היסטוריות של נטלי פורטמן. אז קבלו