‫תגובות לפוסט: "להשתין בכוס בחדר אחורי ב"וול-מארט" – רשמים מהרצאה של ברברה ארנרייך"‬

‫מאת: CuYiwhqp‬

‫CuYiwhqp‬ — Tue, 07 Sep 2010 22:49:37 +0000

WchyjmYI

‫מאת: YB‬

‫YB‬ — Mon, 26 Oct 2009 14:23:36 +0000

http://www.kivunim.org.il/article.asp?id=99

‫מאת: אדר שלו‬

‫אדר שלו‬ — Mon, 29 Dec 2008 11:14:55 +0000

"שוק הניצול מצליח להתקיים בזכות תחלופה תמידית ומהירה של כוח העבודה. בתי העסק המשלמים שכר-מינימום מפרסמים מודעות דרושים לאורך כל השנה וכך הם מצליחים לאסוף רזרבות של עניים שניתן להזעיקם בכל רגע, כאשר לאחד העובדים נשבר מהתנאים המחפירים".

זה ככה גם בישראל. פתחו את מוסף הדרושים ותראו, מוקדי השירות של חברות התקשורת, חברות השמירה, חברות הנקיון וכדומה מפרסמות אותה מודעה כל השנה.

‫מאת: איתמר ב"ז‬

‫איתמר ב"ז‬ — Wed, 13 Feb 2008 15:31:53 +0000

משמאל למטה, מתחת למילה "המערכת", מופיעים שמות מפעילי האתר. תלחץ על השם של האדם שאתה רוצה לשלוח לו אימייל, כנס לעמוד שלו – ושם מופיעה הכתובת

‫מאת: בעז יניב‬

‫בעז יניב‬ — Wed, 13 Feb 2008 15:19:04 +0000

איך יוצרים קשר עם מפעילי האתר?

‫מאת: מיק‬

‫מיק‬ — Mon, 11 Feb 2008 20:35:50 +0000

מאמר חשוב וכתוב היטב (כרגיל). תודה נטע.
חבל שהשיח החברתי מודר באופן כה הדרגתי ועקבי מאמצעי התקשורת.
ועוד עניין על האינטרסים של עורכי העיתונות – לאחרונה אני שם לב למגמה מדאיגה: עיתון "הארץ", שהתגאה משך שנים בדגל השמאל החברתי, מחזק באופן ניכר לאחרונה את מוסף "דה מארקר", שהוא מופת לימין כלכלי – קרי ימין חברתי.
אז ביד אחת טורי דעות חברתיים, וביד השניה ראיונות מפרגנים עם איילי נדל"ן והון (דוגמת ראיון ההגנה של רומה אפרתי, בעלת הזכויות בכפר שלם – ליבי יוצא אליה ואל צערה. אכן קורבן הנסיבות האמיתי).

‫מאת: The Daily Dolly 11/02/2008 at The Daily Dolly‬

‫The Daily Dolly 11/02/2008 at The Daily Dolly‬ — Mon, 11 Feb 2008 18:46:10 +0000

[...] אלכסנדר כותבת רשמים מהרצאתה של העיתונאית החברתית ברברה ארנרייך, התוקפת בחריפות את תכנית ויסקונסין . אז מצד אחד, מעודד [...]

‫מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה)‬

‫משתמש אנונימי (לא מזוהה)‬ — Mon, 11 Feb 2008 16:58:27 +0000

"הזכות לקיום בכבוד" היא מונח פוליטי משדה פוליטי ספציפי ומשמש כנשק בשדה הפוליטי הספציפי הזה, מוסווה אמנם כמושג מתחום האתיקה. ענישת פושעים היא קונצנזוס, והחברה אכן מנהלת דיןו, בסטנדרטים בו היא מנהלת דיונים, על חומרת העונש. קיום דיון על "זכות לקיום בכבוד" טומן בתוכו בהכרח הכרה בטענתו (הפוליטית) של צד אחד לדיון החברתי, והיא שהמדינה כיום לא מספקת קיום כזהל אזרחיה. זה לא קונצנזוס שצריך לכמת אלא בדיוק להיפך – טענה של אחד הצדדים בויכוח. הצגת טיעון פרטי של צד אחד כקונצנזוס כללי, בעזרת משחק מתוחכם בשפה, היא מקור האפקטיביות של המינוח הזה.
למעסיקים אכפת ממחלות זיהומיות בגלל פגיעה בלקוחות שלהם, לא בעובדים שלהם. אני לא מתווכח עם העובדה שהיחס לעובדים טעון שיפור. לא רק לעובדים מהמעמדות הנמוכים (אם כי זה יותר פיקנטי) ולא רק בארצות הברית (אם כי הלואי שהמצב בכל העולם היה כמו בארצות הברית).

‫מאת: יואב ספיר‬

‫יואב ספיר‬ — Mon, 11 Feb 2008 11:39:03 +0000

חשוב ומעניין, תודה

‫מאת: גם-שם » צמיחה בפוטנציה‬

‫גם-שם » צמיחה בפוטנציה‬ — Mon, 11 Feb 2008 06:03:55 +0000

[...] כאן « [...]